עלי מוהר

עֵלִי מוֹהַר

מוהר, 1994
מוהר, 1994
לידה	30 בדצמבר 1948 תל-אביב, ישראל
פטירה	30 בנובמבר 2006 (בגיל 57) אזור, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין הדרום
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	1966–2006 (כ־40 שנה)
שפה מועדפת	עברית
שיתופי פעולה בולטים	יוני רכטר
בן או בת זוג	אירית אלטר
פרופיל ב-IMDb

עֵלִי מוֹהַר (30 בדצמבר 1948 – 30 בנובמבר 2006) היה פזמונאי ועיתונאי ישראלי. בעל טור בעיתונים "דבר" ו"העיר".

ביוגרפיה

לוחית זיכרון על ביתם של יחיאל ועלי מוהר ברח' שלמה המלך 79 בתל אביב

שלט רחוב בכפר סבא הנושא את שמו של עלי מוהר

מוהר נולד בשנת 1948 בתל אביב, בן לעדינה ולפזמונאי והמשורר יחיאל מוהר (יחיאל מַר), שכתב שירים רבים ללהקת הנח"ל. שני הוריו היו שכירים, ומוהר חונך על ערכי ארץ ישראל העובדת. הוא היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים" ולמד בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון, שנקרא באותה העת גם "בית חינוך לילדי עובדים בצפון". הוא המשיך את לימודיו בתיכון חדש.

הוא שירת בצה"ל בעיתון במחנה נח"ל וממנו התנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר. במסגרת שירותו הצבאי החל לכתוב גם לעיתון "במחנה" והמשיך לכתוב בו לאורך שנים, גם אחרי שחרורו מהשירות.

בנוסף כתב מוהר בעיתון "דבר" ופרסם במשך שנים רבות שני טורים במקביל, בעיתון "העיר". מוהר שירת במלחמת ששת הימים ובמילואים במלחמת ההתשה, ובמלחמת יום הכיפורים, בה לחם בחזית הדרום בחטיבת הצנחנים "הנשר השחור".

בשנים 1978–1983 נמנה עם מגישי ציפורי לילה בגלי צה"ל.

בשנות התשעים התארח מספר פעמים כפרשן במשחקי הכדורגל האנגלי בערוץ הספורט לצד ידידו אבי מלר.

היה נשוי פעמיים. נישואיו הראשונים היו לשחקנית אירית אלטר (שלאחר גירושיהם נישאה לנפתלי אלטר). מנישואין אלה נולדה בתו שרון מוהר. בפעם השנייה נישא לוויוי מוהר צידון.

בשנה האחרונה לחייו התגלה כי חלה בסרטן הלבלב, אך הוא המשיך בעבודתו ולא נתן ביטוי ישיר כלשהו למחלתו. עם זאת, בחודשים האחרונים לחייו הרבה בראיונות, אף שבדרך כלל הקפיד להימנע מכך. הוא נפטר בביתו באזור ב-30 בנובמבר 2006, והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.

בספטמבר 2007 שודר בערוץ 8 הסרט התיעודי "עלי מוהר, שחקן נשמה" בבימויו של דוד אופק. בסרט, אשר שודר במסגרת הסדרה "גיבורי תרבות" של הערוץ, מתועד מוהר בימיו האחרונים.

שיריו

עם השנים הפך מוהר אחד הפזמונאים החשובים בישראל, במיוחד בפזמונים שכתב ליוצאי להקת כוורת: יוני רכטר, גידי גוב, אפרים שמיר, יצחק קלפטר ואלון אולארצ'יק וכן לאריק איינשטיין.

מוהר הרבה לעבוד במשותף עם יוני רכטר, שהיה למלחין הבולט ביותר של פזמוניו. מוהר כתב את המילים לשירי האלבומים "התכוונות" (1979), "בגובה העיניים" (1985), "מחשבות ואפשרויות" (1995) וכמה משירי "עוד סיפור" (2002). שיתוף הפעולה בין השניים הניב שירים ידועים כמו "העיקר זה הרומנטיקה", "שיר נבואי קוסמי עליז", "נגיעה אחת רכה", "כל עוד" ו"יש אי־שם/תן לי יד".

רכטר ומוהר גם יצאו במסע הופעות משותף, בו רכטר ניגן בפסנתר ושר, ואילו מוהר קרא קטעים שכתב לטורו "מהנעשה בעירנו", שירים שלו ושל אביו וקטעים שנכתבו במיוחד למופע. לעיתים הצטרף עלי מוהר גם לשירה בהופעות ואף הקליט כמה משיריו באולפן - "תן לי יד" עם בתו שרון, "שיר נבואי קוסמי עליז" עם יוני רכטר וכן שירים נוספים שהוקלטו במהלך שנות התשעים אך לא יצאו לאור. מוהר הודה בחפץ לב כי "לא מדובר בזמר מאוד מאוד גדול", אך על מה שהחסיר במנעד פיצה בקסם אישי. נוסף על שיתוף פעולה זה, שיתפו השניים פעולה גם בכתיבת פזמונים להצגות רבות ובהן "עלילות מקס ומוריס", "המלחמה על הבית" (2002) ו"המצליחים" (2006).

מוהר כתב מספר שירים גם לאפרים שמיר, שביצע כמה משיריו באלבומו "רוקד לקול הבנות" (1983). השיר הבולט באלבום, "רוקד לקול הבנות", נפסל תחילה להשמעה ברשות השידור, כיוון ששמיר שגה והגה את המילה "לכל" בכ' דגושה במקום בכף רפויה. מפיצי השיר שינו את שמו מ"רוקד לכל הבנות" ל"רוקד לקול הבנות" ואפשרו את אישורו לשידור. מוהר ציין מקרה זה לא אחת בערגה, כדוגמה להקפדה על תקני הגייה ולשון שפסה מן העולם. שיתוף הפעולה החשוב ביותר בין השניים היה עקיף, כאשר נקרא מוהר להוסיף מילים ללחן ישן של שמיר. מוהר כתב את המילים בהשראת תמונה שהייתה תלויה בחדר האוכל בבית ספרו, בית החינוך ע"ש א"ד גורדון, ובה נראה האיכר האידאי מן המיתוסים של שנותיה הראשונות של המדינה. התוצאה הייתה השיר "שיעור מולדת", שהיה לאחד השירים הבולטים והמזוהים ביותר של להקת "כוורת".

מוהר כתב מילים גם לכמה מהשירים של גידי גוב, כ"שטח ההפקר", "העיקר זה הרומנטיקה", "יורם", שנכתב לזכר חברו יורם ביאלר שנהרג במלחמת ההתשה, ו"נגיעה אחת רכה". מוהר גם כתב מילים לכמה גרסאות עבריות לשירי הביטלס, אירווינג ברלין, טום ז'ובים ואחרים, שבוצעו על ידי גוב בתוכניתו "לילה גוב", בה גם שימש כתסריטאי.

שיתוף פעולה נוסף היה למוהר עם אריק איינשטיין, שביצע כמה משיריו. אחד מהם, "שיר השיירה" (מהאלבום "על גבול האור", 1987), היה, לדברי מוהר, ניסיון לכתוב שיר על המדינה ועל הציונות בהתלהבות שבה כתב אביו על אותם נושאים, התלהבות שאפיינה שלושים שנה קודם לכן את החברה בארץ ישראל. לדבריו, ידע שהשיר יתקבל בהרמת גבה בישראל של שנות השמונים. שיר "נסיוני" אחר היה "שכשנבוא", שתמלל לפי לחן יווני עממי, בניסיון לבחון אם ניתן בכלל ליצור פולקלור בישראל.

שני שירים מוכרים אחרים בהם שיתפו פעולה השניים נגעו לאהבתם המשותפת לכדורגל. "ואלה שמות" הורכב משמותיהם של שחקני כדורגל שעמדו להשתתף במונדיאל של 1990, ואילו "אמרו לו", היה שיר אהבה מתנצל-מסביר על אהבתם המשותפת לקבוצת הכדורגל "הפועל תל אביב", על אף שאמרו להם ש"החולצה האדומה היא לא מציאה". בשנה האחרונה לחייו הספיק להשלים את עריכת הספר "זו אותה האהבה - אריק איינשטיין ביוגרפיה בראשי פרקים".

לפרסום מיוחד זכה השיר "שש עשרה מלאו לנער", שהיה אחד השירים אותם כתב בתחילת שנות השבעים לזמר גבי שושן. בשנת 1994 הוציא עלי מוהר אלבום אוסף בשם "וכך התחיל העצב המתוק - משירי עלי מוהר", המכיל תשעה-עשר משיריו בביצועם של יוני רכטר, אסתר עופרים, גידי גוב, אריק איינשטיין, גלי עטרי, אפרים שמיר, ואחרים. מוהר כתב גם את מילותיו של שיר הנושא לתוכנית הילדים "רחוב סומסום", שביצעו מזי כהן, גידי גוב, יוני רכטר ודפנה ארמוני. השיר רחוב סומסום הוא השיר הישראלי שמילותיו הכי קשות להבנה, בפער גדול משירים אחרים

מוהר כתב את "בקצה ילדות", ו"ריח השדה" אשר עיבד גיל אלדמע, בבצוע אושיק לוי.

קטע מטור הספורט של עלי מוהר, "העיר", 14 באוקטובר 2004

בינואר 2012, במלאת שש שנים למותו, נערך בתיאטרון בית ליסין ערב מחווה לזכרו, בהפקת גלי צה"ל. בערב ביצעו אמנים איתם עבד מוהר ואחרים משיריו והוקראו מבחר מטוריו בעיתון. כמו כן בוצע בערב לראשונה שיר גנוז של מוהר, "הייתי", על ידי נורית גלרון. כמו כן נערך בתיאטרון הקאמרי מופע מחווה משותף לעלי ולאביו יחיאל מוהר.

אגודת היוצרים הישראליים אקו"ם מעניקה מדי שנה את פרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה למחבר על שמו של מוהר.

בעל טור

מוהר היה במשך כמעט ארבעים שנה כותב ובעל טור בעיתונים. בתחילת דרכו כתב בשבועון הצבאי "במחנה" ואחר־כך במשך שנים גם ב"דבר". עם הקמתו של השבועון התל אביבי "העיר", בשנת 1980, החל לפרסם בו את הטור השבועי "בשער", שעסק בענייני ספורט וכמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1984, החל לכתוב טור שבועי נוסף, "מהנעשה בעירנו", שעסק בענייני דיומא בתל אביב.

בטור "בשער" נתן מוהר ביטוי לאהבתו לקבוצות העוטות חולצה אדומה: הפועל תל אביב ומנצ'סטר יונייטד, ואחריהן, בפער ניכר, עוטי חולצות אדומות אחרות. בטורו ברא מוהר מספר דמויות בדיוניות (פולמוסאי, בר קולמוסא, פול רנייה, ואחרים), שביטאו את דעתם של ציבורים שונים על הנושא. בשנים מאוחרות יותר הוסיף גם תחזית מנומקת לתוצאות פעלתנותן של הקבוצות האדומות בשבוע הקרוב - תחזית שהסתיימה תמיד בקביעה הבוטחת "נפרק אותם", שמשמעו, "ננצח 1:0 קטן".

בטור "מהנעשה בעירנו" עסק מוהר בכמה מאהבותיו הגדולות. ראשונה בהן הייתה העיר תל אביב. מוהר הרבה לעסוק באופייה החילוני והיומיומי של העיר, כשלעיתים הוא מגייס לצורך טיעוניו את זיכרונותיו מן העיר בימי קדם (שנות החמישים והשישים למאה העשרים) ואת המשורר האהוב עליו, נתן אלתרמן. אהבות אחרות שבהן הרבה לעסוק היו העיר פריז, אירלנד ואיי יוון, שבהם הרבה לבלות בחופשותיו. נושא אחר בו הרבה לעסוק היה השפה העברית, התפתחותה וחידושיה, עלייתן ונפילתן של מילים, התגלגלותם של ביטויים, ועוד. גישתו כאן, כבמקומות אחרים, נתנה ביטוי לעצב-נוסטלגי, מהול בהומור רך אך סרקסטי מאוד.

בטור "מהנעשה בעירנו" הקפיד מוהר לעסוק לא בענייני היום כי אם בענייני היומיום - שוטטות בעיר, הערות הנוגעות ב"ידידנו הכספומט" והנגועים במשיכת־יתר המתייחדים מולו כאל מול קונם, בנסיעות לחו"ל שאחריתן השיבה לישראל, ושאר זוטות, שתחת עטו הפכו מרתקות ומשעשעות. מוהר הגדיר את ייעודו של הטור כך: "בעמוד זה נעשה בדרך-כלל מאמץ עיקש לדבוק באותן זוטות שבמקומות אחרים (ופעם גם אצלנו) הן מרכיבות את מה שמכונה בהיסח הדעת בכינוי "החיים"... מי שמתעקש לדון דווקא באלה חש תחושת אשמה גדלה והולכת: על זה לכתוב? צעיפים, צמרות, חַלקוּתה המשוערת של איזו זרוע, ריח קלמנטינות, התחלה של חורף?.. העוד ישנם כל אלה? העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?" וזאת תוך ציטט מדבריו של נתן אלתרמן, המשורר החביב עליו. לעיתים, כמו בתקופת מלחמת המפרץ שבה הותקפה ישראל ותל אביב בפרט בטילים, פלשו המאורעות האקטואליים אל הטור, אך גם אז טופלו בהומור ותוך התמקדות בהשפעתם על חיי השגרה.

מספריו

• מהנעשה בעירנו, הוצאת עם עובד, 1994

מקבץ מטוריו של מוהר שפורסמו בשבועון "העיר" בין השנים 1984 ו-1994. הטורים מובאים כאן בליווי איוריו של עמוס בידרמן שהיה המאייר הקבוע שלהם בעיתון.

• פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, עלי מוהר ודוד טרטקובר, הוצאת כנרת, 2003

הספר מכיל רשימות שכתב מוהר לצד רישומים של טרטקובר שנוצרו בעת שירותם המשותף במילואים בזמן מלחמת יום הכיפורים. הרשימות כמו הרישומים אינן מיליטנטיות כפי שניתן היה אולי לחשוב, אלא עוסקות בעקשנות עילאית דווקא באותם נושאים בהם עוסקת כתיבתו של מוהר בזמן האזרחות - יחסים עם אנשים, ארוחות צהריים וערב, סרטים, ספרים וכיוצא באלו. הרשימות הללו פורסמו בשעתן בעיתון "דבר".

• "זו אותה האהבה / אריק איינשטיין, ביוגרפיה בראשי פרקים", עורך עֵלי מוהר, הוצאת דניאלה די-נור, 2006
• עוד מהנעשה בעירנו, הוצאת עם עובד, 2016
• התחזית: נפרק אותם, הוצאה מיוחדת עם מיטב טורי "בשער" לכבוד מאה שנות הפועל תל אביב. בעריכת אמיר דורון, עמית שכטר, אביעד צוק, אושריאל בן עמרם ואמיר יגל, 2024.

קישורים חיצוניים

• עלי מוהר, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
• אבנר אברהמי, והנה הקימונו גם עיר, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2006
• ריאיון עם יולי תמיר על כתיבת השיר "יורם" באתר הזיכרון ליורם ביאלר
• יואב גינאי משוחח עם עלי מוהר בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
• "היעלמו של החיריק": מכתב אירוני שנשלח, לכאורה, לראש העיר תל אביב, ובו רוטן מוהר על המעטת השימוש החיוני בחיריק (1997)
• עלי מוהר ודוד טרטקובר, הפגזה (תיאור כושל), באתר ynet, 3 באוקטובר 2003
• עמליה רוזנבלום, איך לא לאבד את הקסם, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2006
• רינו צרור מראיין את עלי מוהר, בתוכנית "חוצה ישראל" של הטלוויזיה החינוכית, באתר YouTube‏
• גנזים, אגודת הסופרים, עלי מוהר – פזמונאי ומבקר מסעדות בפריז, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 30.11.2017
• מידע על עלי מוהר בקטלוג הספרייה הלאומית
• חיפוש עלי מוהר בעיתונות יהודית היסטורית
• עלי מוהר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• עלי מוהר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• עלי מוהר, באתר שירונט
• עלי מוהר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• עלי מוהר, באתר Discogs (באנגלית)
• עלי מוהר, דף שער בספרייה הלאומית
• עלי מוהר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)

מאמרים בעיתונות לאחר מותו

• שירי לב-ארי, מיקי גורביץ, בן שלו, אבנר אברהמי, פרידה מקולמוסאי: עלי מוהר, 2006-1948, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2006
• אריאנה מלמד, נגיעה אחת רכה, באתר ynet, 1 בדצמבר 2006
• רותם גרוסמן, סיני: "עלי מוהר היה סמל לאהבת הכדורגל האמיתית", באתר ynet, 1 בדצמבר 2006
• איילת מוהר, בלי טור אחרון, בלי פרידה, 2 בדצמבר 2006, פוסט אורח בבלוג של Velvet Underground
• עידן אלתרמן, ורוד, עם קורט תכלת., בבלוג "לא יכול בלי זה", 4 בדצמבר 2006
• תהל פרוש, עכבר העיר אונליין, זוכרים את עלי מוהר, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2008
• עוזי וייל, געגועים לעלי, בבלוג "לונדון קולינג" של בועז כהן
• רועי אורן, האיש שהציג את ארץ ישראל הישנה והטובה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 30 בנובמבר 2009
• בועז כהן, 5 שנים למותו של עלי מוהר: ופתאום געגוע, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
• אבי גרפינקל, על עלי מוהר והפוליטיקה של היומיומי, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2016
• רן רימון, נגיעה אחת רכה: שרים לזכרו של עלי מוהר, באתר ynet, 11 בנובמבר 2016
• שירי לב-ארי‏, רושם פעמי הזמן: "עוד מהנעשה בעירנו" מחזיר אותנו לזוטות היפות שמרכיבות את החיים, באתר וואלה, 30 בנובמבר 2016
• עופרה עופר אורן, "עוד מהנעשה בעירנו": כמה שנינות, חוכמה ויופי, בבלוג "סופרת ספרים", 8 בדצמבר 2016
• עופרה עופר אורן, "שיעור מולדת" של עלי מוהר לעומת "הורה ממטרה" של אביו יחיאל מוהר, בבלוג "סופרת ספרים", 13 בפברואר 2017
• עופרה עופר אורן, סיפורו של השיר "הנסיכה והרוח", בבלוג "סופרת ספרים", 18 באוגוסט 2019
• מיקי גורביץ, היינו ארבעה קבועים: עלי, יהושע קנז, איתן גרין ואני, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2021